החלטה בתיק רע"א 45003-04-13

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ניצה מימון שעשוע), לפיה לא הותר זימון מומחה שמונה על ידי בית המשפט לחקירה על חוות דעתו, או משלוח שאלות הבהרה לה. 

רקע הבקשה הינו תביעה בגין נזקי גוף תוצאת תאונת דרכים שאירעה למשיב, בעטיה מונה על ידי בית המשפט קמא פרופ' בלנקשטיין כמומחה מטעמו בתחום האורטופדיה. לאחר הגשת חוות דעתו אשר קבעה למשיב 10% נכות צמיתה, שמתוכם 2% נובעים מעברו הרפואי שאינו קשור לתאונה, ביקש המשיב לתקן תביעתו ולהוסיף תאונה נוספת וכן נתבעת נוספת, היא המשיבה הפורמלית. משלא הגיעו הצדדים להסדר, נקבעה ישיבת הוכחות, במסגרתה נחקר המשיב ובעקבותיה ביקשה המבקשת לזמן את המומחה לחקירה ולחילופין לשלוח שאלות הבהרה. בית המשפט קמא דחה את הבקשה בשל שיהוי בהגשתה. החלטה זו היא נושא הבקשה שלפני.

תמצית טענות המבקשת היא, כי מדובר בהחלטה בלתי מידתית הנעדרת איזון בין פגיעה בזכויות המבקשת אל מול שיקולי יעילות הדיון, זאת בין היתר נוכח מצג שווא של המשיב בהתנהלותו עובר לדיון ההוכחות, לפיו לא נפגע בגבו לאחר התאונה הראשונה. בעניין זה טוענת המבקשת כי משמתבררת תביעה על פי חוק הפלת"ד, מבוססת ההכרעה הדיונית באשר לשיעור הפיצוי על קביעת המומחה באשר לשיעור הנכות, כשכלי המבקשת לתקוף את קביעתו מוגבלים, ועל כן, היה על בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם דחיית הבקשה.

 תגובת המשיב נתבקשה ונתקבלה.

תמצית טענותיו של המשיב היא, כי יש לדחות את הבקשה, זאת נוכח העובדה כי המבקשת לא זימנה את המומחה לחקירה במועדים הקבועים להזמנת עדים, לא הודיעה בשום שלב של המשפט כי היא מעוניינת לחקור את המומחה, ורק בעיצומה של ישיבת ההוכחות, ביקשה לראשונה לזמן את המומחה לחקירה, בלי שנתגלה במהלך שמיעת הראיות כל נתון חדש, וכאשר המסמכים המהווים בסיס לבקשה, לא זו בלבד שכבר היו בידי המבקשת חודשים ארוכים, לפחות משך שנה טרם ישיבת ההוכחות, אלא שהיא עצמה שלחה אותם למומחה. עוד מציין המשיב, כי בקשת רשות הערעור הוגשה, לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בבית המשפט קמא והמשיב אף הגיש את סיכומי טענותיו בכתב, וההליך מתעכב ולא ניתן לתת פסק דין, אך בשל הגשת בקשה זו.

אחר עיון בבקשה ובתגובה לה על נספחיהן, וכן בהחלטת בית המשפט קמא, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה.

ער אני לכלל כי "הפרוצדורה אינה מיטת סדום" והיא למעשה אך תכלית להשגת המטרה, ואולם, לא ניתן להתעלם מנסיבות העניין ומהעדר הצדק סביר שהוא בענייננו לזימון כה מאוחר של המומחה לחקירה, זאת לאחר שהמבקשת לא הודיעה ולו ברמז בישיבת טרום ההוכחות מיום 10.9.12 כי היא מבקשת לחקור את המומחה או לשלוח לו שאלות הבהרה. בישיבה זו נקבע על ידי ביהמ"ש מועד לשמיעת ראיות ולסיכומים, ובה כבר היו בידי המבקשת מלוא המסמכים הנדרשים לעשות כן.

זאת ועוד, החלטת בית משפט קמא, היא החלטה דיונית, ואין צורך לומר כי ערכאת הערעור נוטה בדרך כלל שלא להתערב בה, אלא במקרים חריגים, שענייננו אינו אחד מהם. בעניין זה הנוגע לאופן ניהול ההליך, נהנית ככלל הערכאה המבררת משיקול דעת רחב, תוך שבשיגרה נמנעת ערכאת הערעור מלהתערב, אלא במצבים חריגים, בעיקר כשנתונה הזכות לערעור על החלטת הבינים במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי.  כפי שציין המשנה לנשיאה, כב' השופט א' ריבלין ברע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח נ' בויראת נעים (11.6.2012), הרי שהחלטת הביניים אינה אלא אבן-דרך, לפעמים אחת מיני רבות, במסלול הבירור של התובענה. על פי רוב, רק עם מתן פסק הדין הסופי מתבהרת התמונה בכללותה, שאז נבלעות החלטות הביניים כולן אל קרבו של פסק הדין, וביד בעלי הדין נתונה הזכות לערער עליו כמקשה. בנסיבות אלה, הן הצורך למנוע פיצול בלתי נסבל של המשפט בערכאה המבררת, הן העומס הכבד המוטל ממילא על ערכאות הערעור, מצדיקים כי במקרים רבים יידחה הדיון בערעור על החלטת הביניים לעת שלאחר תום המשפט.

אמנם קיים לכלל זה חריג, לפיו תתערב הערכאה הערעורית בהליך ביניים, לו יגרם נזק של ממש בהיוותרותה של ההחלטה על כנה, ולאחר מתן פסק הדין הסופי לא תוכל הערכאה הערעורית להפעיל ביקורת שיפוטית אפקטיבית ולהשפיע בדיעבד, ככל שיהא בכך צורך, על אותה מציאות שיצרה ההחלטה האמורה. חריג זה מופיע בהוראות סעיף 41 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984, והרציונל שבבסיסו פורט בין היתר על ידי  כב' השופט א' ריבלין בהחלטה שהוזכרה לעיל.

בענייננו לא נראה כי קיים חשש לנזק כאמור. אין כמובן באי זימון המומחה כדי לקבוע עמדה באשר לתוצאת סיום ההליך או פסק הדין שבין הצדדים.

בנסיבות אלה היוותרות ההחלטה על כנה אין בה כדי לגרום נזק או עיוות דין בלתי הפיך, מצבה של המבקשת לא ישונה בכך לרעה, ובכל מקרה, יוכל הדבר תמיד לבוא לידי תיקון על ידי ערכאת הערעור, אם וככל שיהיה צורך בדבר לאחר מתן פסק הדין.

זאת ועוד, בין אם יחקר המומחה ובין אם לאו, בית המשפט אינו מחוייב לה , ובסופו של יום, קביעת הנכות הסופית מסורה בידי בית המשפט. על כן לא ניתן לומר כי יש בהיוותרות ההחלטה על כנה משום קביעה כלשהי בלתי הפיכה של תוצאות ההליך.

בנסיבות אלה נדחית הבקשה. 

המבקשת תשלם הוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך 3,500 ש"ח.

ניתן היום,  כ"ט תמוז תשע"ג, 07 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: